Makomle

הוד השרון

 ©2017

שימוש בכלים יצירתיים בטיפול הפרטני, הזוגי והמשפחתי

July 20, 2017

שימוש בכלים יצירתיים בטיפול הפרטני, הזוגי, והמשפחתי:

 

  1. טיפול צעצוע

כשהוא נעלב, צצים בתוכו שני ילדים: זה ששם עצמו בפינה ויושב שם, מכונס בים של רחמים עצמיים, וזה שיוצא החוצה ותוקף כל מה שזז.

בדרך כלל שניהם מופיעים ביחד, כמו תאומים זהים המתואמים ביניהם.

מתי זה קורה? לרוב כשהוא מרגיש שעשה משהו מאד חשוב וחיובי עבור בני משפחתו, והוא אינו זוכה להערכה לה הוא ראוי.

"מה הם חושבים להם?" עולה הקול הילדי , זה שכל כך רצה לקבל חיזוקים בילדותו על מעשיו הטובים אך לא זכה לכך, "שרק אני אתאמץ בשבילם והם לא יעשו כלום? למה זה מגיע לי אחרי כל מה שעשיתי בשבילם?" קשוב לקול הזה, הוא מתמלא בהרגשת "זה לא פייר", ופורש מהמשחק המשפחתי בעלבון מופגן.

"אני עוד אראה להם", מצטרף מולו קול ילדי נוסף, תוקפני יותר, "הם לא יכולים לבקש ממני טובות ואחר כך לזלזל בי, כאילו אני לא קיים עבורם. הם עוד יישמעו ממני..."

מבטי נופל על סל ובו דמויות צעצוע שונות. "אתה יכול לבחור שתי דמויות", אני מושיטה לו את הסל, "שמייצגות את שני הקולות האלה אצלך?"

הוא בוחר אותן בתשומת לב רבה. על לוח של משחק, אנחנו מזיזים את שתי הדמויות ומעניקים להן חיים. רואים מה מתרחש כשהוא מנהל את יחסיו עם בני משפחתו מתוך עמדת הקורבן,  ואיך זה משתנה כשהוא נכנס לתוך עמדת התוקף.

"עכשיו", אני מושיטה לו שוב את הסל עם דמויות הצעצוע, "אתה יכול לבחור גם את הדמות השלישית, זו של הגבר הבטוח בעצמו, שיודע שהכל בסדר?" הוא בוחר ללא היסוס דמות של איש עם קסדה, מוגן כמו שהיה רוצה להרגיש בעולם.

"איך נראים היחסים עם בני המשפחה כשהוא מופיע?" אני שואלת, וכשהקסם מתרחש לנגד עיניי, אני מקבלת שוב אישור לדרך הלא שגרתית שבה אני בוחרת לפעול בחדר הטיפולים, מתוך אמונה ביכולתו של כל אדם להתחבר לכוחות היצירתיים שבו.

השימוש באביזרים המצויים בחדר הוא לעיתים חלק בלתי נפרד מהטיפול. הם משמשים לנו להמחשה של עולם הרגש, מעוררים צחוק, משחקיות ויצירתיות מחשבתית, ומחזירים את שנינו למצב של ילדים המגלים את העולם בפעם הראשונה.

בניגוד למצב של "עוד מאותו הדבר" שקורה לפעמים כשהדיבור חוזר על עצמו שוב ושוב, כאן יש לשנינו הזדמנות למצוא ולהמציא מציאות אחרת, ולחשוב איך בהמשך מיישמים אותה בחיים האמיתיים שבחוץ.

בעצם, מי אמר שהחיים האמיתיים הם בחוץ? ומה עם אלה שיצרנו כאן, בפנים, בתוככי הנפש ובמקום הבטוח של חדר הטיפולים? האם הם בהכרח פחות אמיתיים?

תשאלו את התאומים הזהים שנרגעו עכשיו, שכבר אינם עסוקים ברחמים עצמיים או ברצון לנקמה. עבורם כל מה שקרה כאן היום היה אמיתי לגמרי. עובדה, ההוא עם הקסדה הבטיח לקנות להם גלידה אם יתאפקו קצת יותר בפעם הבאה...

**

  1. ומה אומרת הכורסה? אתגור הסדר הזוגי

 

היום פגשתי בני זוג, אנשים נפלאים שחלק מהקושי בחייהם הוא חוסר הסדר וקשיי ההתארגנות שמלווים את שניהם מאז היו ילדים קטנים.

הנושא הפעם היה סידור כלי העבודה הרבים שלה, להם היא זקוקה לצורך פרנסתה.

לטענתו של הבעל הם פזורים בכל מקום, נשברים, מתקלקלים, או פשוט לא נמצאים עבורה כאשר היא מחפשת אחריהם.

"למה את פשוט לא מסדרת אותם על מדפים?" הוא שואל, כולו נרגן, מודע לעובדה שחוסר הסדר שלה משפיע על הסדר הפנימי שלו ומקשה מאד על חייו.

היא מסתכלת אליו בחוסר אונים.

ואז עולה במוחי רעיון. "יש לך משימה", אני מבקשת ממנו, "לנסות להעביר אותה לכורסה הסמוכה, בכמה שיותר דרכים. בואו נראה איזו דרך עובדת עבורכם".

בניסיון הראשון הוא פשוט מבקש ממנה לעבור, תוך כדי הבטחות שזה ישתלם לה. היא מתבוננת בו ועונה "עזוב, אין לי חשק עכשיו, אולי אחר כך".

בניסיון השני הוא מעמיד אותה על רגליה, מחבק אותה, ומושיב אותה, די בכוח, על הכורסה, בלי לומר לה מילה. היא עושה כדבריו, אבל פניה מעידות שהיא אינה מרוצה.

"בוא תנסה לחשוב על עוד דרך", אני מעודדת אותו, זוכרת תמיד את חשיבות פתיחת האפשרויות הנוספות של וירג'יניה סאטיר ואת משנתה של ימימה אביטל, על מציאת הג' שיהווה את הפתרון למתח שבין א' לב'.

"בסדר", הוא מתרצה, לאחר מחשבה, "אני חושב שאני יודע איך לעשות זאת. בובה תקשיבי, אני זקוק לעזרתך. קיבלתי משימה להעביר אותך אל הכורסה, ואני לא יודע איך לעשות את זה. אולי אם אני אתן לך יד ונעבור ביחד לשם זה יהיה בסדר?"

היא מחייכת, נותנת לו יד ומתרוממת. הוא מושיב אותה על הכורסה בעדינות, ומודה לה על כך שהסכימה לעזור לו.

"בואו נבדוק איך הרגשתם בכל אחד מהמצבים האלה", אני מציעה.

"בניסיון הראשון, כשהוא רק ביקש ממני כמעט השתכנעתי, כי הוא ראה אותי ואמר לי שיהיה שם כיף. אבל בסוף לא רציתי לעבור, כי הוא לא הציע לי עזרה.

בניסיון השני אומנם צייתי לו, אבל הרגשתי שהוא לא רואה אותי בכלל.

רק בניסיון השלישי הרגשתי שהוא גם רואה אותי וגם מציע לי עזרה, אז עברתי בשמחה".

"מצוין", אני אומרת. "אז הצורך הראשון שלך היה שיעזרו לך, והצורך השני היה שייראו אותך, נכון?

עכשיו בואו נראה איך אנחנו מיישמים את מה שעשיתם פה, עם סידור המדפים של הכלים בבית."

"עכשיו זה כבר קל", הוא מביט בה, ומחייך. "בובה, אני צריך את עזרתך, הכלים המפוזרים בבית משגעים אותי, ואני רוצה לעזור לך לסדר אותם. היית רוצה שמחר בבוקר נסדר ביחד את המדפים?"

"בסדר", היא משיבה לו בחיוך, ואני מציעה: " מה דעתכם לשתף גם את הילדים בחגיגה הזו?"

"מה זאת אומרת?" הם שואלים, "הם, בדיוק כמונו, לא ממש אוהבים לסדר דברים"...

"לא צריך לסדר, אפשר לשחק, למשל, "חפש את המטמון של אמא". פשוט לאתגר אותם לחפש בכל פינה בבית כלים שקשורים לעבודה שלך. נראה לי שהם ממש יהיו גאים בעצמם אם יצליחו למצוא. מה אתם אומרים?"

"נראה", הם משאירים לעצמם את זכות הבחירה.

מה רבה שמחתי, כשבשבוע שלאחר מכן הם מראים לי בגאווה תמונות מסידור המדפים המשפחתי...


 

 

 

Please reload

Recent Posts

Please reload

Archive

Please reload

Tags

Please reload